מהו חשש הרכבה? למה אתרוג תימני נחשב לאתרוג מהודר כל כך? ולמה החזון איש אמר "אין כשר יותר מאתרוג תימני? על כך בכתבה הבאה:
אתרוג תימני נחשב לזן מהודר מאד של אתרוגים, ויש הסוברים שאפילו המהודר ביותר. מה כל כך מושך רבים בעם ישראל, ואפילו כאלה שאין להם מסורת על אתרוג תימני, לחזר דווקא אחרי אתרוגים מסוג זה? לצורך העניין צריך להבין מהו המושג "הרכבה" ולראות איך האתרוג התימני נמנע ממנו בדרך הטובה ביותר.
עץ האתרוג הוא עץ פגיע מאד וחשוף למזיקים ומחלות רבות, לכן פיתרון שנראה לכאורה פשוט ויעיל הוא "להרכיב" אותו, ובמילים אחרות לשתול אותו ביחד עם זן אחר של פירות, כמו לימון לדוגמא. הפיתרון הזה, הרווח מאד בכל ענף גידול פירות ההדר אינו פיתרון טוב במקרה הזה, שכן להלכה נפסק שאין להשתמש באתרוג מורכב. קשה מאד להבדיל בין אתרוגים מורכבים לכאלה שאינם מורכבים. חכמים אומנם נתנו סימנים לגלות מהו אתרוג מורכב אך כיום עשויים להיות אתרוגים מורכבים שבגידולם הצליחו "לעקוף" את הסימנים הללו, ולכן כל אתרוג שאנו רואים מייד מעלה חשש שהוא אתרוג מורכב.
כאן נכנס לתמונה האתרוג התימני. אתרוגים תימניים נוצרים מזן של אתרוגים שהובא מתימן בשנות החמישים בעליה הגדולה מתימן. זן זה הוא ללא חשש הרכבה מפני שככל הידוע התימנים לא הרכיבו אותו עם שוב זן אחר. יש שאומרים שהסיבה לכך היא בגלל שהאדמה בתימן הייתה נוחה לגידול אתרוגים ולכן לא היה צורך להרכיב את האתרוג עם מין אחר, ויש שאומרים שהתימנים בגלל לא הכירו את טכנולוגיית ההרכבה, ולכן גם אם היו רוצים לא היו יכולים להרכיב את האתרוגים. בין כה ובין כה- מדובר באתרוגים שאין בהם חשש הרכבה.
סיבה נוספת לכך שאתרוגים אלה נחשבים למהודרים כל כך היא שנהוג לייחס את האתרוג התימני לאתרוג שהיה מצוי בימי התנאים והאמוראים לפני יותר ב-1500 שנה. במספר רב של מקורות מתואר האתרוג כפרי שניתן לאכול אותו כמו שהוא, ולא צריך לקלף אותו עד שמגיעים לפרי. אתרוג כזה יכול להיות רק האתרוג התימני שכן האתרוג התימני מלא ב"בשר" בצבע לבן שטעמו מתוק וניתן לאוכלו, בשונה מהזנים האחרים של האתרוג שבהם רוב הפרי אינו ראוי לאכילה ורק החלק הפנימי ביותר שלו ראוי לאכילה. סימן נוסף לכך שייתכן שאתרוג תימני הוא האתרוג המקורי מימי התלמוד הוא הגודל האדיר שאליו יכולים להגיע אתרוגים מזן זה. האתרוגים התימניים יכולים לגדול למימדים עצומים ביחס לשאר האתרוגים, וכן למשקלים של 7-8 ק"ג. בגמרא מסופר שר' עקיבא שנכנס לבית המדרש עם אתרוג על הכתף מרוב שהיה גדול, ונוהגים לייחס את האתרוג הזה לזן התימני. סימן היכר נוסף הוא תיאור חז"ל על "חדרי הזרע" שנמצאים באתרוג, ומתאימים לחללים קטנים המצויים מסביב לגרעינים באתרוג התימני.
האתרוג התימני שונה מעט בצורתו מהאתרוגים האחרים, וסימני הזיהוי הבולטים שלו הוא העובדה שאין לו כמעט בליטות והוא חלק כלימון, וכן שלא יכול להיות אתרוג תימני עם פיטם כי הפיטם נופל תוך כדי הגידול. כמו כן, אין באתרוג שקי מיץ אלא הוא כולו מורכב מבשר לבן מתוק. עם סימני הזיהוי אין בעיה הלכתית, שכן בליטות הם רק סימן היכר לכך שמדובר באתרוג ולא בלימון, והם לא מעכבים את השימוש באתרוג. כמו כן לכל השיטות אין בעיה בפיטם שנפל בזמן הגידול אלא רק לאחר הגידול.
מסופר על ה"חזון איש" שנהג להדר דווקא אחרי אתרוג תימני. ומצטטים בשמו שאמר "אין כשר יותר מאתרוג תימני". לאור הנתונים שהצגנו, נוכל להבין גם מדוע אמר זאת…
