בס"ד
התורה מצווה אותנו על שמירת שלושה חגים מיוחדים, ומזכירה את שלושתם בפסוק אחד:
"שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'" (שמות כג',יז')
אותם חגים נקראים "שלושת הרגלים" והם החגים שבהם עם ישראל עולה לבית המקדש. החגים הם פסח, שבועות וסוכות. אך המפליא הוא שהתורה מכנה אותם בכינויים נוספים שאינם קשורים לאירוע ההיסטורי שסביבו הם סובבים אלא דווקא לזמן שהם מופיעים במהלך השנה ובהקשר החקלאי שלהם. כך למשל כתוב:
אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם:
וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה: (שמות כג',טו'-טז')
פסח מכונה "חודש האביב", חג השבועות מכונה "חג הקציר" וסוכות מכונה "חג האסיף". האם ישנו קשר בין הכינויים הללו למהות החג או שמא זהו צירוף מקרים בעלמא? נראה שהתשובה היא שישנו קשר עמוק מכפי שאנו חושבים בין האירועים ההיסטוריים לתקופה בשנה שבהם מופיעים.
כך למשל את חג הפסח אנו חוגגים ב"חודש האביב" מכיוון שפסח מציין את ה"אביב" הלאומי של עם ישראל, רגע שבו יצאנו ממצרים והפכנו מעם של עבדים לעם של בני חורין הקורא בשם ה'. חג השבועות מכונה "חג הקציר" שכן הימים שלפני חג השבועות הם ימי ההבשלה הסופיים של התבואה, בדיוק כשם שבימי ספירת העומר עם ישראל "מבשיל" כאשר הוא מתכונן לקבלת התורה.
מהו אם כן הקשר שבין חג הסוכות לבין זמן האסיף?
זמן האסיף הוא זמן מיוחד בשנה לכל העולם. זהו רגע שבו אוספים את כל היבול שצמח במשך השנה. אותו ייבול שהחקלאים השקיעו בו כל כך הרבה תקוות ורצון טוב על מנת שיצמח כראוי. רגע של הקלה גדולה ושמחה פורצת גבולות כאשר אנו זוכים לראות איך הארץ נותנת לנו מזון וביטחון כלכלי.
בדיוק בימים האלה אנחנו חוגגים את חג הסוכות שגם הוא מציין את הביטחון הגדול בה'. ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר, כאשר כל יום הוא יציאה מחדש אל הלא נודע. אין לדעת מתי ייגמר המסע, מתי נגיע לנקודת מים, מתי נאכל. אך הקב"ה מספק את צרכי בני ישראל והקיף אותם מכל כיוון בסוכות של ענני כבוד, בשפע ובבטחה.
גם כאשר אנחנו נמצאים בארץ ישראל ויושבים בה לבטח עלינו לזכור שכל השפע שבתוכו אנו חיים הוא מהקב"ה. אסור לנו לתת לשגרה השוחקת למחוק את הוקרת התודה שעלינו לתת לקב"ה בכל יום ובכל שעה. בחג הסוכות אנו יוצאים אל סוכות ארעי, בדיוק כשם שגרנו בסוכות ארעי בזמן שהלכנו במדבר, ומזכירים לעצמנו שבאופן מהותי אין הבדל בין המציאות בה אנו חיים היום לבין המציאות בה היינו חיים אז. גם אז וגם היום ה' הוא זה שמשרה עלינו את טובו הגדול, ואם לרגע ירפה… מי יודע מה יהיה עלינו? כאבק ניעלם ברוח.
חג הסוכות הוא חג של שמחה גדולה. על חג הסוכות נאמר בתורה שלש פעמים שעלינו לשמוח לפני ה' בחג זה, בשונה מחג השבועות בו השמחה מוזכרת פעם אחת, ומחג הפסח שבו השמחה אינה מוזכרת כלל אלא נלמדת מהחגים האחרים.
הסיבה לכך היא ששמחה פנימית אמיתית איננה נובעת מתוך מעמד חברתי או כלכלי, אלא תלויה בדבר אחד ויחיד שהוא הביטחון. האמונה כי הקב"ה הוא המשגיח עלינו והוא הנותן לנו בכל יום ובכל שעה את היכולת לחיות עוד יום. בכל יום כאשר אנו קמים בבוקר אנו אומרים "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי, רבה אמונתך". האמונה שה' נותן בנו היא רבה אם הוא אכן כל בוקר מחזיר לנו את הנשמה. רק התבוננות כזאת הרואה את החיים כארעיים, בדיוק כמו הסוכה שבנינו לחג, וכל רגע ורגע שבו אנו חיים בשלווה הוא מתנה גדולה- אז ליבנו יתמלא שמחה אמיתית שאין לה גבול.
