בס"ד
ארבעת המינים אפופים במסתורין. מה פשר הציווי לקחת ארבעה צמחים ולנענע אותם בחג הסוכות? מה מסמל כל אחד מהם? ומה הקשר של כל סמל לחג?
לכל חג ביהדות יש מצוות שמקיפות את החג. בפורים אנו קוראים במגילה, מחלקים משלוחי מנות ואוכלים אוזני המן. בפסח אנחנו קוראים את ההגדה בליל הסדר, אוכלים מצות ומרורים ומרבים לספר ביציאת מצרים. וכך בכל החגים- אנו יכולים לזהות את הקשר הברור בין משמעות החג לבין המצוות שלו.
אך בחג הסוכות זה יותר מסובך. בחג הסוכות אנו מצווים על בניית סוכה, ישיבה בתוכה, נטילת ארבעת המינים ונענועם. מה המשמעות הנסתרת שנמצאת מאחורי ארבעת המינים? מה ארבעת המינים באים לסמל? ניתנו לכך תשובות רבות בהלכה, באגדה ובמדרשים.
נקדים ונאמר שבשונה ממתמטיקה, ביהדות אין תשובה אחת שהיא נכונה וכל השאר לא. אנו מאמינים שכשם שהמצוות ניתנו לנו מה' שהוא אינסופי, כך גם מאחורי כל המצוות יש רעיונות אינסופיים, ואנחנו בני האדם הקטנים צריכים לנסות בכל כוחנו לזהות את המשמעויות שאנו מסוגלים להבין, ולדעת שלעולם לא נצליח להגיע לכולם. נציג כמה רעיונות מפורסמים בנוגע למשמעות ארבעת המינים.
ארבעת המינים מסמלים את כל חלקי העם:
כידוע, תורת ישראל מורכבת משני מימדים- לימוד ועשייה. הלימוד מכונה "תורה" והעשייה "דרך ארץ". עם ישראל הוא עם מגוון, יש בו אנשים מכל הסוגים, ובתוכם אנשי מעשה, אנשי ספר, וגם כאלה ש… אתם יודעים… לא זה ולא זה. אלה בדיוק ראשי התיבות של המילה "ציבור"- צדיקים, בינוניים ורשעים.
לאתרוג יש ריח נפלא וטעם נהדר, הוא מסמל את מי שיש בו גם תורה וגם דרך ארץ. זהו האדם המושלם שכמוהו אנו שואפים להיות. אדם שכל הזמן לומד ובאותה המידה כל הזמן מיישם את לימודו. אותו אדם "לומד על מנת לעשות". הוא לעולם לא מגיע לנקודה בה הוא אומר "טוב לי עם עצמי כמו שאני" אלא תמיד מחפש איך להשתפר. זהו האתרוג.
הלולב שמגיע מעץ הדקל בו גדלים תמרים, מסמל את האנשים שיש להם תורה אך אין להם דרך ארץ, כמו התמר שיש לו טעם נפלא ממנו מפיקים דבש, אך אין לו ריח. אותו אדם לומד ודורש הרבה, אבל עליו נאמר "אחד בפה ואחד בלב". כשזה מגיע למעשים- שם הוא מתחיל לזייף.
ההדס הוא שיח שריחו נודף למרחקים, אבל מי שינסה לטעום אותו יגלה שיש לו טעם מריר. ההדס מסמל את מי שיש לו דרך ארץ אבל אין בו תורה. מדובר באדם שיש לו מוסר פנימי, "מוסר כליות" והוא עושה טוב לכל הסובבים אותו. אך אותו אדם לא לומד, לא פוגש את התורה, שיכולה להביא אותו לשיאים גדולים עוד יותר, עד שיהיה כמו אתרוג.
הערבה היא צמח שאין לו טעם וגם אין לו ריח, ובכך הוא משול לאנשים שאין בהם לא תורה ולא דרך ארץ. אלה הם הרשעים שבעם ישראל. אך הפלא ופלא- איננו מוקיעים את הרשעים ומכחישים אליהם כל קשר, אלא אנחנו מחבקים אותם ואוגדים אותם יחד עם כל ארבעת המינים. כך אנחנו משוכנעים שהם יחזרו בסוף בתשובה, מתוך הקרבה לאנשים שאפשר ללמוד מהם.
ארבעת המינים מסמלים את האהבה לה':
רבי עקיבא מספר לנו במדרש שארבעת המינים מייצגים את האהבה שלנו לה', בגלל שכל אחד מהמינים כתוב בפסוק העוסק בקב"ה.
האתרוג מוזכר בפסוק "הוד והדר לבשת".
הלולב מוזכר בפסוק "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה".
הערבה מוזכרת בפסוק "שירו לאלו-הים זמרו שמו, סולו לרוכב בערבות"
ההדס מוזכר בפסוק "והוא עומד בין ההדסים"
ארבעת המינים כנגד איברי הגוף של האדם:
בנטילת ארבעת המינים אנו בעצם מקדישים את כולנו לעבודת ה', וכסמל אנו נוטלים את ארבעת המינים שמייצגים את ארבעת האיברים החשובים באדם ומנענעים אותם לששת הרוחות שבבריאה.
האתרוג מסמל את הלב.
הלולב את עמוד השדרה.
ההדס את העיניים.
הערבה את הפה.
בכך אנחנו גם אומרים שאנו רוצים לכפר על איברים אלה. אנו רוצים לכפר על המחשבות הלא טובות שליבנו נמשך אחריהם, את הגאווה אותה מסמל הלולב הזקוף, את ההדס כנגד מראות אסורים ואת הערבה כנגד דברים רעים שאמרנו כמו לשון הרע ורכילות.
ארבעת המינים כנגד הטבע:
חג הסוכות מכונה "חג האסיף", שזהו הרגע החקלאי המשמח ביותר בשנה, הרגע שבו אוספים את התבואה החדשה שה' נתן לנו השנה ונטענו בה (תרתי משמע) תקוות כה רבות. זהו רגע אדיר של שמחה שבו אנו רוצים להגיד לה' תודה על הטבע המופלא שהוא הביא לנו. לכן על פי הרמב"ם אנחנו מביאים את הצמחים הכי יפים בטבע-
האתרוג הוא היפה שבפירות.
הלולב הוא הטוב שבעלים.
ההדס הוא הטוב שבריחות.
והערבה היא הטוב שבעשבים.
ארבעת המינים כנגד האושפזין:
פרשנים רבים ראו את ארבעת המינים כסמל לאושפזין.
שלושת גבעולי ההדס הם שלושת האבות אברהם, יצחק ויעקב.
שני גבעולי הערבה הם כנגד אהרון ומשה האחים.
הלולב הוא כנגד יוסף שכאשר נפגש עם עשו דודו עמד זקוף להגן על רחל אימו.
האתרוג הוא המובחר שבפירות כנגד דוד מלך ישראל.
